אילון בן יוסף

גרפולוג

את שנות ילדותי ובגרותי העברתי בירושלים. עטוף בקדושתה ובאורה המיוחדים של העיר, רכשתי דעת, תובנה, בינה, ערכים ומוסר, וכבן למשפחה כורדית ירושלמית ספגתי את ניחוחותיה וטעמיה של המסורת היהודית וחוכמת היהדות האירה ומאירה את יומי מאז כל יום, כל שעה..

סבי, הרב המקובל רבי חכם שלום שמעוני, היה רבה של העדה הכורדית ועל שמו קרוי רחוב בירושלים. דמותו הייתה ונשארה הדמות המשמעותית בחיי. סבי היה  ועודני עבורי  מורה, מחנך ומנטור אשר הולך איתי מאז ולתמיד.

דמותו הייחודית והנערצת שלובה בתבנית נוף ילדותי ובהשראתו  כמו בהשראתה של ירושלים עוצבה אישיותי. הייתה לי הזכות הגדולה לגדול על ברכיו וממנו שאבתי  אהבת הזולת, אהבה שבין האדם למקום, נתינה, חמלה, חסד,חכמה ורגישות.

כראש המשפחה וכרב מקובל הוא עמד כעמוד האש שלפני המחנה ובמנהיגותו העוצמתית הוביל בגאון את משפחתנו.

בתוכי חיים הזיכרונות, הקולות והמראות המרגשים שלו  בימים של חול ובימים של קודש, ובעיקר סביב חגי תשרי.  כילד ,כנער וכאדם בוגר התבוננותי בסבא מקבל באהבה השנה החדשה, מכלה את השנה שחלפה וקללותיה ומתחיל את השנה החדשה וברכותיה, עורך חשבון נפש אמיתי בין כסה לעשור, מודה בחטא ומבקש רחמים ביום הכיפורים וממהר לתקוע ליתד לסוכה במוצאו, עולה לרגל לסוכה ומקיף את  שמחת התורה.

באורח ככל הנראה לא מקרי, באתי לעולם דווקא בערב שמחת תורה. בשעה שכל בני משפחתי חגגו בבית הכנסת כרעה אימי ללדת וכבר אז היה ברור לאימי כי סבי ייעד לי סגולות. שמי אילון ניתן לי לבקשתו על שמו של חכם גדול דור בכורדיסטאן רבי אילון.

כילד תמיד התבוננתי בפליאה בדיוק, בידע העצום, בתבונה, ברגישות ובנחישות בה הוא מתנהל וכיצד הוא פותח לקהל עצום שצבא על דלתו את מזלו בספר התורה.

ומאז שאני זוכר אותו הוא מלווה בשופר שלו. השופר שלו כאילו היה חלק ממנו, איבר מאיבריו, בשר מבשרו. השופר של סבא היה חלק מדמותו. השופר של סבא היה משובח ומיוחד. השופר של סבא היה נדיר וסביב מקורו רחשו שמועות וסיפורים אינסוף. היו שגרסו שהוא קיבל אותו כמתנה מן המלך, היו שגרסו שסבו העניק לו אותו בבר המצווה שלו ואחרים ספרו על התגלות בה הוא ניתן. סבא מעולם לא שיתף אותנו בסוד הכמוס.

לימים היה ברור מאליו שמי שיזכה בשופר, יזכה בהכרה של סבא כממשיכו וכיורשו וסביב הסוגיה הזו שרר  במשפחה מתח רב. זה היה מתח מסוג אחר. מתח מתוך יראה. מתח שמקורו באהבה.

לכולנו היה ברור שרק אחד יזכה לברכה ולהכרה הזו.

בסתר ליבי ייחלתי וקיוויתי שיהיה זה אני בר המזל שסבא יזכה אותו בברכתו. בסתר ליבי ידעתי שהקשר שלנו הוא ייחודי ואחר.

הקשר שלי עם סבא היה מיוחד. ללא צורך במילים הבנו אחד את השני, ללא צורך בהסברים ובשיחות חשתי את אהבתו ונהניתי מחסותו וחשתי מוברך בברכתו..

בערוב ימיו על ערש דווי ואני בסה"כ בן שמונה מבולבל ונבוך זכיתי בשופר. אין לתאר את התרוממות הרוח שחשתי ברגע המיוחד ההוא מחד ואת הצער העצום, מאידך. דמעות האושר וההתרגשות נמהלו בדמעות העצב והכאב.

ידעתי כי הרגע הזה בו זכיתי בשופר ובכך בהכרה ובברכה הוא גם רגע הפרידה.

סבא הלך לעולמו למחרת. היגון  היה עצום ואולם הנחמה הייתה ועודנה שמורה עד היום אצלי. השופר שזכיתי בו הוא גשר בין העולם שלי, העולם הנוכחי, לבין העולם הבא, העולם של סבא, ולמעשה בזכותו מעולם לא נפרדנו.

מאז מסמל השופר עבורי כמקור כוח. ממנו אני שואב את העוצמה ללכת בדרכי ,להלחם על דעתי ,לעסוק כפי שלימד אותי סבא בנתינה, בעזרה לזולת ובמתן מעשר, להעדיף שם טוב ומשמן טוב ולהלך בנפתולי החיים בדרך נחושה גם שהחיים מזמינים לנו לא מעט אתגרים, ממש כשם שהאיל נאלץ לעיתים להיחלץ שעה שקרניו המפותלות מסתבכות בסבך הצמחייה בטבע.

תגובה אחת לרשומה “אילון בן יוסף

  1. אילון זהו סיפור מהמםםםם ומרגששש מאד כאחד סביר להניח שנוכחותו של השופר אכן מעניקה לך כוח ועצמה כי נוכחותו של סבך אתך .

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s